נפילה חופשית

פורסם: 6.2.2021

Share on facebook
שתפ/י
Share on twitter
צייצ/י
Share on linkedin
LinkedIn

ניתוחי הגדלת חזה והקטנת חזה הם ניתוחי השדיים הנפוצים ביותר. אבל אם נשאל את רוב הנשים מה מפריע להן בחזה שלהן, הנפח לא יהיה הבעיה המרכזית. "השדיים שלי נפולים" היא התלונה העיקרית של נשים שלא מרוצות מהחזה שלהן, ולכן אקדיש לה את המאמר הזה.

chrissy tigen2

"נפילת שד נקבעת על פי גובה הפטמה יחסית לקפל התת שדי – כל עוד הפטמה גבוהה ממנו, השד אינו נחשב נפול."

קודם כל מהו חזה נפול? תלוי את מי שואלים. בנות רבות שיראו שדיים כמו בתמונה שלמעלה, יגידו שהם נפולים בגלל שהם שטוחים בקוטב העליון שלהם או בגלל שחלק מהעור של הקוטב התחתון של השד נוגע בעור הבטן. עם זאת, ההגדרה המקובלת על רוב הפלסטיקאים לנפילת שד נקבעת על פי גובה הפטמה יחסית לקפל התת שדי – כל עוד הפטמה גבוהה ממנו, השד אינו נחשב נפול.

כדי להבהיר כמה ההגדרות הללו הן שרירותיות ותלויות תרבות ואופנה, אני אחשוף שהחזה שבתמונה שייך לדוגמנית העל כריסי טיגן, והתמונה לקוחה מהצילומים שלה לאחד מגיליונות בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד…

כריסי טיגן. (מתוך גליון בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד, 2017)

נפול או לא נפול? זאת השאלה

כשמגיעה למרפאתי אישה עם תלונה על שדיים נפולים, אני קודם כל מנסה לברר למה בדיוק היא מתכוונת. אני בודק בין היתר את מיקום הפטמה שלה יחסית לקפל התת-שדי ומתרשם אם אכן יש נפילה קלאסית על פי "סיווג רנו", שבו יש 3 דרגות נפילה.

נפילה מדומה Pseudoptosis

כמו כן, אני בודק את פיזור רקמת השד יחסית לקפל התת-שדי. אצל בחורות צעירות עם עור מתוח ואלסטי ושד קטן עד בינוני, כל רקמת השד תהיה מעל הקפל התת שדי. יש נשים שרק שד זקור שכזה נחשב אצלן ל"שד עומד", וכל שאר המצבים מבחינתן יהיו שד נפול. כמובן שאין הדבר כך. כמעט אצל כל אישה עם שד גדול ומעלה, ואצל נשים עם שד בינוני ועור פחות אלסטי, חלק מרקמת השד יהיה מתחת לקפל התת שדי. במצב זה העור התחתון של השד ייגע בעור הבטן ותהיה השטחה מסוימת של השד בקוטב העליון. כל עוד הפטמה אצל נשים אלה נמצאת מעל לקפל התת שדי שלהן – לא מדובר בנפילה, ולכן מצב זה מכונה נפילה מדומה (פסאודו נפילה – Pseudoptosis ).
רק לעיתים רחוקות תהיה נפילה מדומה כה חמורה, עד שרוב רקמת השד יימצא מתחת לקפל התת-שדי והפטמה עדיין תישאר מעל הקפל. מצב חריג זה אכן יצריך הרמת חזה.

דבר חשוב נוסף שאני בודק אצל נשים המתלוננות על חזה נפול, הוא מיקום השדיים על בית החזה שלהן. השדיים הם זוג איברים דמויי טיפה עד עגולים, הממוקמים על בית החזה ומקובעים על ידי רצועות רקמת חיבור לעור מקדימה ולמעטפת שרירי החזה מאחורה. לכל שד יש רוחב ויש גובה, הנמדדים מנקודות ההתרוממות של רקמת השד מפני העור. המיקום על בית החזה משתנה מאישה לאישה. בממוצע הוא מתחיל בגובה צלע 2, ונגמר בגובה צלע 6, אבל טווח השינויים הוא רחב. זה אומר שאצל נשים מסוימות הוא ממוקם גבוה ויכול להתחיל מעל גובה בית השחי, בעוד שאצל אחרות הוא ממוקם נמוך, ויכול להיגמר גם בגובה המרפק. אצל אלו וגם אצל אלו, אם הפטמה נמצאת מעל הקפל התת שדי – לא מדובר בשד נפול! הבעיה היא שנשים עם שד שממוקם נמוך, טועות פעמים רבות לחשוב שהשד שלהן נפול, ומחפשות פתרון ניתוחי. אני מבהיר לנשים אלה היטב כבר בייעוץ הראשוני, שלא ניתן בשום אופן לשנות את מיקום השד על בית החזה. מי שלא מבינה את העובדה הפשוטה הזאת, לא תהיה מועמדת טובה לניתוח, ותצא מאוכזבת מאוד.

אם כך, יש גיוון רב בצורת השד ומיקומו אצל נשים שונות. לא כל מה שנראה לאישה כשד נפול הוא אכן כך, והתפקיד שלי כרופא המייעץ הוא לשקף לה את תכונות השד שלה, ולהדגיש מה ניתן לפתור ומה לא. יתרה מזאת, גם אם יש לה שד נפול באמת, אבל יחד עם זאת השד שלה נמצא במיקום נמוך, אני מסביר לה שגם אחרי הניתוח הוא יישאר במיקום נמוך, על אף שהפטמה ורקמת השד יתרוממו. באופן דומה אני מנפץ לנשים עם חזה גדול ונפול את האשליה שלאחר הניתוח השד שלהן יהיה זקור במידה כזו, שהחלק התחתון שלו לא ייגע בכלל בבטן. לא יקרה. כמו שכבר ציינתי, בשד גדול לא משנה מה נעשה, העור בקוטב התחתון של השד יימתח גם אחרי הניתוח וירד מתחת לקפל התת-שדי. ניתוח הרמת שדיים משפר שני דברים שעל פיהם נקבע אם השד נפול או לא – הוא מרים את הפטמה לגובה הקפל התת שדי או גבוה ממנו; ומרים את רקמת השד כך שרובה יהיה מעל הקפל התת שדי.

לאחר שווידאתי שאכן ניצבת לפניי אישה עם שדיים נפולים, שמבינה מה אפשר ומה אי אפשר לעשות עם החזה שלה, הגיע הזמן לסקור את אפשרויות הטיפול. 

אפשרות מספר 1 : לא לעשות כלום.

תרשים המראה נפילה הדרגתית של שד זקוף עד לנפילה בדרגה 2.

ממש כך. אני מחלק את הפונות אליי עם שדיים נפולים לשלוש קבוצות:

קבוצה ראשונה – נשים שמעולם לא ילדו ויש להן שדיים נפולים. לחלקן הקטן זה קורה כתוצאה מאחת משלוש סיבות:

  1. שינויי משקל קיצוניים כמו לאחר דיאטה קשוחה או ניתוח בריאטרי כמו קיצור קיבה או מיני מעקף. כשהיו שמנות העור נמתח מאוד, וכעת משרזו עודפי העור הללו לא נספגים והשד נופל.
  2. גדילה מואצת של השדיים בגיל ההתבגרות שגרמה לקרעים ברצועות רקמת החיבור של השד ובשכבת הדרמיס של העור, ולכן הן כבר לא אלסטיות מספיק כדי להחזיק את החזה.
  3. חזה ענק וכבד, המותח את הרצועות ואת שכבת הדרמיס של העור עד שהן נקרעות.

עם זאת, לרוב הנשים שמשתייכות לקבוצה הזאת יש חזה בנפח בינוני והוא נופל כי גנטית יש להן עור ורצועות רקמת חיבור לא אלסטיים, שנקרעים אפילו תחת משקל השד הממוצע שלהן. לרוב נראה אצלן "סימני מתיחה" בקוטב העליון של השדיים, שהם למעשה ביטוי לקרעים בשכבת הדרמיס של העור.

בייעוץ, אני אומר לאישה המשתייכת לקבוצה זאת לחשוב היטב כמה היא סולדת מהנפילה של שדייה, ואם היא באמת מעוניינת לבצע ניתוח הרמת חזה כבר עכשיו. אני מסביר כי הניתוח כרוך בצלקות שלעיתים נראות, שיתכן שהיא לא תוכל להניק והחיסרון הגדול ביותר – קרוב לוודאי שהריון יגרום לשדייה ליפול שוב. לכן, לקבוצה זאת האופציה של לא לעשות כלום עד לאחר הלידות היא בהחלט אפשרות מומלצת.

הקבוצה השנייה היא נשים שילדו ובעקבות כך נפלו שדיהן, אך הן מתכננות עוד הריון. אחד או יותר. גם לנשים אלו אני מייעץ לבדוק ולתכנן את המועד בו הן מעוניינות להיכנס להריון נוסף. אם אישה אומרת לי שהיא מתכננת להיכנס להריון בשנה הקרובה, אני חד-משמעית ממליץ לא לבצע ניתוח. הריון ישנה את השדיים בכל זמן לאחר הניתוח, אבל יש המלצה גורפת לא להיכנס להריון לפחות במשך שנה מהניתוח. זאת בגלל שלאחר כל ניתוח שדיים – הגדלה, הקטנה ו/או הרמה, יש פרק זמן של כשנה בו השד מחלים ומתעצב סופית. הריון בתקופה רגישה זאת עלול לגרום לאסימטריה משמעותית של השדיים ולכן אינו רצוי. לנשים אלו אף כדאי להשתמש באמצעי מניעה לכל הפחות עד שנה לאחר ניתוח שדיים, בדיוק מהסיבה הזאת.

אם כך, כתבתי על אפשרות הטיפול הראשונה בשדיים נפולים שאומרת בעצם להמתין עד לאחר הלידות. אבל לפעמים נשים בשתי הקבוצות הללו אינו מוכנות לחכות. לעיתים הן סובלות מנפילה בדרגה קלה עד בינונית בלבד, או שהתלונה העיקרית שלהן היא לאו דווקא הנפילה של השד אלא ההתרוקנות שלו. לנשים אלה ניתן להציע:

אפשרות מספר 2: הגדלת חזה ללא הרמה.

ניתוח הגדלת חזה הוא ניתוח קל יותר מהרמת חזה הן מבחינת ההחלמה של השד והן מבחינת הצלקות שנותרות על השד. כמו כן הוא אינו פוגע כלל ביכולת להניק. הוספת הנפח לשד יכולה אף להרים אותו במקצת, כך ששד עם נפילה קלה יכול להיות מורם רק עם הגדלת חזה, ושד עם נפילה בדרגה בינונית יכול להשתפר לדרגה קלה.

צריך לשקף לאישה עם שד מרוקן ונפול בדרגה בינונית וקשה את היתרונות באופציית טיפול זה, אבל גם את החסרונות. החיסרון הגדול הוא די ברור – היא לא תקבל שד מורם. השדיים יישארו נפולים בדרגה כזו או אחרת. אבל בהחלט יש יתרונות שאולי יתאימו לה – יהיה שיפור ניכר בנראות השד בגוזיות, בשמלות חשופות ובבגדי ים.

את השדיים ניתן להגדיל לכולן עם שתלי סיליקון. אפשרות שניה היא הגדלה באמצעות שומן עצמי, המיועדת רק לנשים שיש להן עודפי שומן יחסית משמעותיים מהם ניתן לשאוב. שתלי סיליקון הם המשתלים הרפואיים הכי נחקרים והכי נפוצים בתולדות האנושות, וניתן לקרוא על החסרונות והיתרונות שלהם בהסבר שכתבתי על ניתוח הוצאת שתלים. ההמלצה הרפואית היא להחליף שתלים כל 15-20 שנים, ולכן יש הגיון רב לבצע "ניתוח ביניים" של הגדלת חזה בלבד למשך תקופת הזמן בו האישה תהיה בהריון אחד או יותר, וכשתסיים להביא ילדים לעולם תבצע הרמת חזה בד בבד עם ניתוח החלפת השתלים שממילא היא תצטרך לעשות.

תמונה שמאלית: שדיים נפולים מימין בדרגה שלישית ומשמאל בדרגה שנייה. תמונה ימנית: שלושה חודשים אחרי ניתוח הגדלת חזה ללא הרמה. ניתן לראות שהשדיים מלאים יותר וחל שיפור בדרגת הנפילה של כל שד.

מהניסיון שלי, נשים רבות משתי הקבוצות הראשונות תהיינה שבעות רצון מהשדיים המלאים ויהיו מוכנות להישאר עם שדיים נפולים עד לסיום פרק ההריונות בחייהן, וכך למעשה הן יהפכו לחברות בקבוצה השלישית, שהיא נשים שסיימו ללדת ומעוניינות להחזיר עטרה ליושנה. 

אפשרות מספר 3: הגדלה והרמה של החזה.

נשים שכבר יש להן שתל והן מרוצות מגודלו יוכלו לעבור רק הרמה עם אותם שתלים ולקבל מראה צעיר ורענן, ואילו נשים שמעולם לא עברו ניתוח אסתטי של השדיים הן המועמדות האידיאליות לניתוח של הרמה והגדלה ואף לשלב גם מתיחת בטן – הליך שנקרא "מאמי מייקאובר", ולזכות בשינוי חזותי מהמם.

מדוע הרמה והגדלה דווקא? למה לא להסתפק בהרמה בלבד? ראשית, כי בדרך כלל לאחר הריון אחד או יותר יש איבוד משמעותי של רקמת שד והשדיים לא רק נפולים אלא גם מרוקנים מאוד. רוב הנשים ירצו להחזיר את השדיים לכל הפחות לנפח לו היו רגילות בצעירותן, ולכן האופציה הזאת תהיה המועדפת עליהן. שנית, גם למי ששדיה לא התרוקנו רבות במהלך ההריונות, יהיה תמיד חסר בקטבים העליונים של השדיים. החזרה של הנפח הזה על ידי הכנסה של שתלי סיליקון קטנים יחסית או הזרקה של שומן עצמי, תחולל פלאים לנראות של השדיים ותשיב להם את נעוריהם.

כמובן שהרמה עם שתל תגרום בהכרח לשדיים גדולים יותר, ולא כל אישה חפצה בכך. כמו כן יש כאלו שמסיבותיהן לא מעוניינות בשתל סיליקון ואינן מתאימות להשתלת שומן עצמי. להן אפשר להציע את האפשרות הבאה. 

אפשרות מספר 4: הרמת חזה.

זוהי אפשרות טובה לנשים שלא מעוניינות דווקא בשד צעיר יותר ומלא בעיקר בקוטב העליון, אלא מעדיפות שד קטן וטבעי המתאים לגילן ובהתאם יהיה שטוח למעלה. יתרה מזאת, לנשים שיש להן שד גדול וכבד אמליץ לא רק להרים את השד אלא אף להקטין אותו משמעותית. יש לזכור שככל שהשד כבד יותר, כך הסיכוי שלו ליפול לאחר הניתוח גדול יותר.

סוגיית נפילת השדיים לאחר ניתוח הרמה היא נקודה חשובה שצריך לחדד מאוד. כשאני מסיים ניתוח הרמת חזה עם או בלי תוספת נפח, אני שם פלסטרים היפואלרגנים על הקוטב התחתון של כל שד מהעטרה עד מתחת לקפל התת שדי, ומוריד אותם רק כעבור חודש או יותר. פלסטרים אלה דוחפים את השדיים מעלה ומורידים את המתח על העור בקוטב התחתון, כך שהצלקות המתהוות שם יהיו צרות ועדינות. השדיים יהיו מורמים מאוד בצורה לא הגיונית, ויהיו ממוקמים גבוה מאוד – לעיתים יגיעו אפילו לעצמות הבריח. רוב הנשים כמובן נבהלות מהמראה, ושואלות שוב ושוב אם השדים ירדו… והתשובה היא כן. ברור שהם ירדו. לעומתן, חלק מהנשים ממש מתאהבות במראה המוגזם הזה, וכשהפלסטרים והשדיים יורדים כעבור חודש, הן מתאכזבות מרה. אז אם יש משהו שבטוח יקרה לאחר ניתוח הרמת שדיים הוא שהם ייפלו יחסית לגובה בו מיקמתי אותם בניתוח. אין דרך להילחם בזה ואני מסביר את זה לכל אישה – אל תתייחסי לגובה השדיים לאחר הניתוח, אלא לגובה בו הם יהיו כשלושה חודשים לאחריו. ומדוע? כי בניתוח הרמת חזה אני בעצם מסיר את כל עודפי העור שהיו בשד, ומותח את העור על השד המורם החדש. מאותו רגע שהאישה תוריד את הפלסטרים וכובד השד וכוח המשיכה יתחילו ללחוץ על העור, הוא יימתח כי זוהי דרכו של עור. אפשר לדמות זאת לעגיל גדול ששמים בתנוך האוזן. כעבור פרק זמן משקל העגיל וכוח המשיכה ימתחו את התנוך והוא יתארך. כמו כל תכונה ביולוגית, גם לדרגת המתיחה של עור תחת כוח יש הבדלים בין נשים שונות. אלסטיות העור מושפעת רבות מגורמים תורשתיים וגם מגורמים סביבתיים כמו עישון, שימוש בחזייה ומשקל החזה.

אז מה עושים? איך מצמצמים את הנפילה?  אני ממליץ בין היתר לכל המנותחות שלי להמשיך להשתמש בגוזייה כל העת לאחר ניתוח הרמה, לבחור בשתל במשקל הנמוך ביותר המתאים לה ולהפסיק לעשן. לצערי, על התכונות התורשתיות אין לנו יכולת להשפיע, ולכן לחלק מהנשים תהיה נפילה קלה יחסית של השדיים לאחר הניתוח ולחלק היא תהיה משמעותית. למרבה התסכול גם לא ניתן לנבא מראש למי תהיה נפילה חוזרת ולמי לא. את האמת הפשוטה הזאת אני תמיד מדגיש ומסביר לפני הניתוח, ולמרבה המזל הסטטיסטיקה היא לטובתנו פה – לרוב הנשים הניתוח ירים את השד או לכל הפחות ישפר את דרגת הנפילה שלו באופן משמעותי.

משמאל: שדיים מרוקנים ונפולים בדרגה שלישית. אמצע: שלושה ימים לאחר הרמה והגדלת שדיים. מימין: שלושה חודשים לאחר הניתוח.

לסיכום, לא כל שד שאישה מחשיבה כנפול הוא אכן כזה, ולכן יש צורך להגיע לייעוץ מומחה כדי לבדוק אם קיימת נפילה, מהי חומרתה ומהן אופציות הטיפול. הצגתי ארבע אפשרויות לטיפול בחזה נפול, שניתן להתאים אותן בעיקר לפי הקבוצה אליה האישה משתייכת – לפני, בזמן או לאחר הריונות. סקרתי את היתרונות של הרמה עם או בלי הוספת נפח לשד, והדגשתי שגם אם לאחר הניתוח תהיה נפילה מסוימת של השד, הרי שעם תיאום ציפיות נכון ובחירה טובה של מנותחות מדובר בניתוח מאוד מספק ומתגמל.