טיפול בצלקות

צלקת איננה רק סימן שנותר לאחר טראומה לעור. היא יכולה להוות בעיה קשה לאדם שנושא אותה. החל מהפרעה אסטטית שגורמת למבוכה מחשיפת האזור המצולק, ועד להפרעה תפקודית שפוגעת בטווח התנועה של מפרק. אין ספק שאנשים עם צלקת בולטת, רגישה, מכערת או מגבילה סובלים מאיכות חיים ירודה ומחפשים לעיתים נואשות אחר פתרון ועזרה.

הבעיה היא שאין פתרון קסם שכזה. אין טיפול אחד שמתאים לכל סוגי הצלקות ולכל סוגי האנשים. חלק מהטיפולים יהיו יעילים מאוד לסוג אחד של צלקות, אך לא ישפרו כלל צלקות מסוג אחר. למעשה, הטיפול בצלקות הוא שילוב של מדע ואומנות, וכמו כל טיפול רפואי – יש להתאימו לכל צלקת ולכל מטופל לאחר תשאול רפואי מקיף ובדיקה מדוקדקת. אומנם לא ניתן להעלים צלקות, אך ניתן לשפר כמעט כל צלקת כך שלא תפריע לתפקוד היומיומי ולטשטש את רוב הצלקות כך שלא יהוו פגם אסטטי.

אצלנו במרפאה אנחנו שואפים לרכז תחת קורת גג אחת את כל הטיפולים הרפואיים הידועים כיום לטיפול בצלקות. כך ניתן להתאים את הטיפול הנכון לכל סוג של צלקת מבלי צורך לשלוח את המטופל לכתת רגליו בין מרפאות, מכונים או בתי מרקחת. תפיסה ייחודית וחדשנית זאת מאפשרת לנו לא להיות "נעולים" על אופציית טיפול אחת בלבד, ומטרתנו היחידה היא שיפור מקסימלי של הצלקת, בדרך כלל בשילוב של מספר שיטות.

צלקת היא הרקמה שנותרת על העור לאחר החלמה של פצע. כל פצע יותיר צלקת ולמעשה העור לעולם לא יחזור להיות חזק כמו שהיה לפני שנפצע. ככל שהפצע עמוק ונרחב יותר ו/או ככל שלוקח לו יותר זמן לעבור ריפוי, כך תתקבל צלקת בולטת יותר עם סיכון גבוה יותר להוות גורם מפריע לאדם הנושא אותה. מכאן שגם הטיפול בפצע הוא חשוב לא פחות מהטיפול בצלקת. טיפול נכון בפצע יכול להביא ליצירה של צלקת מינימלית, בעוד שטיפול שגוי יכול להוביל ליצירה של צלקת מגבילה ומכערת.

לאור הגורמים שהוזכרו לעיל, יש טווח רחב מאוד של הצטלקויות: בחלק קטן מהמקרים עור חדש יכסה את הפצע ולכן הסימן שנראה יהיה כה קלוש, עד שנראה שלא נוצרה שם צלקת כלל. בחלק אחר מהמקרים הרקמה שתיווצר תהיה כולה רקמת חיבור נוקשה (פיברוטית) שתפריע מאוד אסטטית ותפקודית. רוב הצלקות נמצאות בין שני הקצוות הללו, או שיש להן מרכיבים שונים שנעים בין עור תקין לרקמת חיבור.

ניתן לחלק צלקות לפי הדרך בה הן מתפתחות על העור (חלוקה קלינית) או לפי האופן בה נוצרו (חלוקה אטיולוגית).

צלקת תקינה – כל צלקת חדשה שנוצרת היא אדומה ומעט רגישה ומגרדת. הסיבה היא שיש בתוכה ריבוי כלי דם קטנים וקצוות עצבים. כעבור מספר חודשים עד שנה, הצלקת מתבגרת וכלי הדם והעצבים שבתוכה נסוגים. צלקת תקינה שמתקבלת לאחר כשנה היא בהירה, שטוחה ולא מורגשת.

צלקת לא יציבה – צלקת שנפתחת מדי פעם ונוצר בה פצע, שמחלים מחדש. נוצרת עקב הפרעה לתהליך הריפוי שיכולה להיות מכנית, כמו שפשוף מול זיז עצם; או פנימית כמו תרופות המפריעות לריפוי.

צלקת אטרופית – צלקת שקועה. לרוב נוצרת לאחר סגירה מכנית (בתפירה או הדבקה) לא נאותה של הפצע או עקב התכווצות חזקה של הצלקת מסיבות שונות.

צלקת היפרטרופית – צלקת בולטת. לרוב היא תהיה גם אדומה ורגישה, בדומה לצלקת חדשה. לרוב צלקות היפרטרופיות נוצרות לאחר ריפוי לא תקין של פצע עקב גורמים חיצוניים כמו טיפול לא נכון, זיהום, היפרדות שולי הפצע ועוד.

צלקת קלואידלית (קלואיד) – צלקת בולטת, אדומה ורגישה המשגשגת מעבר לגבולות הפצע. מתנהגת למעשה כגידול ולא כצלקת. נוצרת מסיבות לא ידועות שהן כנראה גנטיות ולא חיצוניות. יש סיכון גבוה יותר ליצירת קלואיד אצל אנשים שיש להם קרובים מדרגה ראשונה הסובלים מקלואיד, ואצל אנשים כהי עור.

צלקת טראומטית – נוצרה כתוצאה מטראומה מכנית לעור כמו חיתוך, קרע או דקירה. לרוב צלקות אלו מוגבלות לאזור מסוים ויש להן צורה של פס (שיכול להיות צר או רחב) או כוכב (אם מדובר בדקירה).

צלקת כוויה – נוצרה כתוצאה מכוויה עקב גורם פיזיקלי כמו חום, קור, קרינה או חשמל. צלקות אלה נוטות להיות נרחבות ומכווצות ואם הן ממוקמות על מפרק הן עלולות לגרום לקונטרקטורה – אי יכולת לפשוט את המפרק הפגוע.

צלקות אקנה – נוצרות אצל הסובלים ממחלת החטטת (אקנה) כתוצאה מתהליך דלקתי בשכבת הדרמיס, שהיא השכבה העמוקה יותר של העור. מעניקות לעור מראה גלי ולא אחיד. יכולות להיות קעורות ונרחבות (דמויות אמבטיה) ו/או עמוקות ונקודתיות (דמויות דקירת קיסם). נוטות להיות אדומות או כהות.

צלקות ניתוח – נוצרות לאחר סגירה של העור לאחר ניתוח. צלקות אלו הן בעלות הסיכוי הגבוה ביותר להיות תקינות, אך לעיתים מתאפיינות בתצורה של "פסי רכבת" עקב סימני התפרים משני צידי צלקת החיתוך.

אין דרך אובייקטיבית להעריך צלקת. מה שייראה למתבונן מהצד כצלקת קטנה וזניחה, עלול להיראות לנושא אותה כצלקת מכערת ובלתי נסבלת. גם אם ניתן למספר רופאים להעריך צלקת, נקבל הערכות שונות. בגלל בעיה זאת, אין דרך אחת מקובלת כדי "למדוד כמה גרועה" היא הצלקת. מספר כלי עזר פותחו במהלך השנים כדי לנסות ולהגדיר דרגות שונות של חומרה, וזאת בעיקר כדי להעריך אם חל שיפור במאפייני הצלקת לאחר טיפול. נראה כי הכלי השמיש ביותר הוא "סולם ונקובר", והוא הכלי המשמש אותנו גם.

בסולם זה נמדדים ארבעה מאפיינים של הצלקת:

  1. צבע
  2. אלסטיות
  3. פיגמנטציה
  4. בלט

כל מאפיין מקבל ניקוד. סיכום הנקודות מעיד על חומרת הצלקת בטווח שבין 0 (עור רגיל) ל- 14 (הצלקת הגרועה ביותר).

כל הטיפולים להלן הראו יעילות כזו או אחרת במחקרים מדעיים מבוקרים. לא כל טיפול מתאים לכל צלקת ונראה ששילוב בין טיפולים שונים מביא לתוצאות הטובות ביותר.

משחות – משמשות לטיפול יומיומי בכל סוגי הצלקות. קיימים גם תכשירים בצורת תרסיס. המגוון הקיים:

  1. Kelocote – משחת סיליקון
  2. Maderma – משחת תמצית בצל
  3. ויטמין E.
  4. משחות רטינואידיות.
  5. Aldara– משחה המשפיעה על מערכת החיסון.

הזרקות – הזרקת תרופות כמו סטרואידים או פלואורואורציל אל תוך הצלקת יעילה מאוד לטיפול בצלקות היפרטרופיות וקלואיד. ההזרקה דורשת מיומנות רבה כי לחומרים המוזרקים יש תופעות לוואי אם הם לא מוזרקים בצורה נכונה. כל ההזרקות אצלנו נעשות תחת הרדמה מקומית.

יריעות סיליקון – עשויות מג'ל סיליקון. מגיעות בגדלים שונים ע"פ הצורך. רב פעמיות וניתנות לשטיפה. יעילות בכל סוגי הצלקות.

לייזר – אנרגיית אור ממוקדת המאפשרת הרס של צלקות עמוקות בלי פגיעה בשכבות השטחיות. יעיל לטשטוש, ריכוך והשטחה של צלקות.

IPL – "פעימה" של אור חזק מאוד הגורמת להרס של כלי הדם הקטנים בצלקת. יעיל לטיפול בצלקות אדומות.

מלבושי לחץ – מותאמים ע"פ מידה לצורך הפעלת לחץ יומיומי על צלקת בולטת, שמביא לרוב להשטחה שלה.

הקפאה – שימוש בחנקן נוזלי קר מאוד לצורך הקפאה והרס של צלקות בולטות מאוד.

טיפול כירורגי – כריתה של חלק מהרקמה הצלקתית או כולה יחד עם תפירה חוזרת. מתבצע בחדר ניתוח ודורש הרדמה מקומית או כללית.

תמונות לפני-אחרי של טיפול בצלקות