מילוי עצמות לחיים

סיבוכים הם אירועים שליליים כתוצאה מההזרקה, שהסיכון להתרחשותם הוא נמוך מאוד. כשהם בכל זאת מתרחשים יש צורך במעקב ולעיתים בטיפול משלים.

להלן הסיבוכים האפשריים:

• זיהום באזור המוזרק שיצריך טיפול אנטיביוטי.
• הפרעות מתאר כמו אסימטריה או גושים שתצרכנה הזרקה נוספת של חומר מילוי, הוצאה של החומר או הזרקה של אנזים מפרק (היאלרונידאז).
• שינוי צבע (התכהות או התבהרות) קבוע או זמני בעור.
• תגובה אלרגית בדרגות שונות לחומר המוזרק או לחומר ההרדמה המקומית.
• הזרקת חומר מילוי עלולה לעורר תגובה של הגוף מול חומרים אחרים שהוזרקו לפנים, בעיקר סיליקון.
• פגיעה בכלי דם, עצבים או מבנים עמוקים בפנים.
• במקרים נדירים ביותר, החומר עלול לגרום לסתימה של כלי דם ולהביא לנמק של רקמה ואף לפגיעה בראייה.

במציאות הקיימת כיום במדינת ישראל, כל רופא יכול להזריק חומרי מילוי, אפילו אם לא עבר הכשרה מתאימה! היות ומדובר בתחום מבוקש עם שוק שהולך וגדל משנה לשנה, רופאים רבים מחליטים לפנות להזרקות. הם עושים במקרה הטוב קורס שאורך מספר שבועות, מקבלים "תעודה" שאינה מוכרת על ידי משרד הבריאות או מוסד אקדמי כלשהו, ומתחילים להזריק. את מרצם הם משקיעים בעיקר בקידום אינטנסיבי בכל מדיה אפשרית, ואם יש להם כריזמה וכישרון שיווקי אזי עד מהרה הם עושים שם לעצמם ומוכרים קרח לאסקימוסים… מנתח פלסטי מומחה להבדיל, עובר התמחות שנמשכת שנים במחלקה גדולה לכירורגיה פלסטית בבית-חולים. נתחיל מכך שההתמחות בכירורגיה פלסטית היא ההתמחות המבוקשת ביותר, כך שעל כל מקום פנוי מתחרים כעשרה רופאים ומטבע הדברים בוחרים את המצטיינים ביותר. בשנתיים הראשונות המתמחה נחשב "על תנאי" ונבחן מדי יום על ידי הרופאים הבכירים במחלקה שמסתכלים עליו בשבע עיניים. האחריות להכשרתו מונחת על כתפיהם של הרופאים הבכירים, כך שאם הוא לא רופא טוב מספיק או שהוא לא מנתח מעולה אזי הוא פשוט יסולק בלי לחשוב פעמיים. הלאה, כעבור שלוש שנים יש צורך לעבור מבחן עיוני שמקיף את כל החומר בתחומי האנטומיה, הפיזיולוגיה, טיפולי אנרגיה (לייזר, גלי רדיו וכולי), הזרקות, כל סוגי הניתוחים הפלסטיים האסטטיים והרפואיים, מומים מולדים, כוויות, טראומות, שחזורים בעקבות סרטן ועוד נושאים רבים שקצרה היריעה לפרט. אחוזי המעבר במבחן המקיף הזה הם סביב 50%, כך שכמחצית מהמתמחים לא עוברים במכה ראשונה וניגשים שוב רק כעבור שנה(!) נוספת של לימוד. לאחר מינימום של שש שנים מפרכות כאלה המתמחה עובר מבחן מעשי שאורך יום שלם ובו הוא נבחן על ידי 6-8 מנתחים פלסטיים מומחים בכירים מבתי חולים אחרים, שממטירים עליו מבול של שאלות ובודקים באופן מעשי כיצד הוא מייעץ למטופלים, מה הוא יודע על אופציות הטיפול האפשריות, איך הוא מנתח ומתמודד עם בעיות וסיבוכים ועוד. גם פה אחוזי המעבר הם סביב ה- 75% ולא כולם מסיימים את המסלול ומקבלים את התואר הנכסף של "מנתח פלסטי מומחה".

יש סיבות רבות מדוע אני חושב שמדובר במצב אבסורדי ומסוכן, אך די אם אדגיש את שתי הסיבות המרכזיות:

1. רופאים שיודעים רק להזריק, ימליצו על הזרקות גם אם יש פעולות אחרות שיביאו לתוצאות טובות יותר – כמו ניתוחים. לי כמנתח פלסטי מומחה יש ידע עצום ועברתי הכשרה מקיפה בכל האופציות הטיפוליות, כך שהאינטרס שלי הוא להביא לתוצאה הטובה ביותר ולאו דווקא להמליץ רק על הזרקות.
2. רופאים שיודעים רק להזריק מוגבלים מאוד ביכולת שלהם לטפל בסיבוך. היות ואין להם הכשרה כירורגית מינימלית, אזי כשהם צריכים לבצע פעולה שכזאת לא נותר להם אלא להפנות את המוזרק למיון כדי שיטופל על ידי כירורג פלסטי. ואני מקווה שזה אכן המצב ואין תסריטי אימה אחרים כמו זיהוי מאוחר של הסיבוך או ניסיונות לטפל בו לבד בלי ההכשרה המתאימה…