פיסול אף

אם יש משהו במראה האף שמפריע לכם עד כדי כך שאתם מוכנים לשקול לעבור הזרקות כדי לתקן זאת, אתם בהחלט מתאימים לייעוץ. גם אם אופציה של ניתוח אף עומדת על הפרק ואתם מתלבטים בינה לבין הזרקה, כדאי לכם להתייעץ עם כירורג פלסטי שיש לו ידע נרחב על כל אפשרויות הטיפול.

 פגישת הייעוץ תתחיל במספר שאלות כלליות כמו גיל, מצב משפחתי, מקצוע והרגלים כמו עישון. לאחר מכן שאלות על הרקע הרפואי הכללי כמו נטילת תרופות קבועות (בדגש על מדללי דם), מחלות כרוניות (למשל הרפס או סוכרת) והאם קיימת רגישות לתרופות. אם אכן קיימות מחלות רקע חשוב שתביאו עמכם לפגישה מכתב מרופא המשפחה המפרט אותן ואת הטיפול בהן. חשוב לציין אם עברתם הזרקות קודמות בעבר, בעיקר עם חומרי מילוי קבועים.

לאחר איסוף המידע הרפואי ייערך בירור מהן הבעיות המפריעות לכם, מה הרצונות שלכם ומהן הציפיות שלכם מההזרקה. מידע זה, בשילוב עם הבדיקה, ישמש להתאים עבורכם את שיטת הטיפול ולבצע תאום ציפיות בין הרצוי לאפשרי.

כעת תתבצע בדיקה גופנית הכוללת בין היתר התרשמות ממבנה הפנים, מידות האף, זוויות בין האף לתווי הפנים, איכות העור, חוזק הסחוס, מבנה העצמות, סימטריה, סטייה מקו האמצע  ועוד. 

לבסוף, יסוכמו האפשרויות הטיפוליות השונות ותקבלו הסבר על היתרונות והחסרונות של כל שיטה. תקבלו המלצה על הטיפול המועדף בהתאם לרצונות והנתונים הגופניים, ותשמעו על תהליך ההחלמה, התוצאות הצפויות והסיבוכים האפשריים. כמובן שניתן יהיה לשאול שאלות וייפרס בפניכם כל המידע, כדי שתוכלו לקבל החלטה מושכלת.

בפיסול אף אנחנו מוסיפים חומר מילוי לאף ולכן בעצם מגדילים את נפחו. זאת להבדיל מרוב ניתוחי האף שבהם מקטינים את האף בעיקר על ידי הוצאה של רקמה רכה, סחוס ועצם. לאור זאת לא ניתן למשל לטפל בצורה משביעת רצון באף רחב על-ידי פיסול. להלן האפשרויות המרכזיות בהן בהחלט ניתן לטפל באמצעות פיסול אף:

• הרמת ו/או הדגשת קצה האף.
• טשטוש גבנון או מילוי שקעים בגב האף.
• הרחבת האף.
• תיקוני אסימטריה.

רבים פוחדים מהמחטים ומהכאב שכרוך בהזרקה. אולי יעניין אתכם לדעת שברוב המקרים המחט בה נעשה שימוש היא דקה מאוד (עובי של חצי מילימטר) וכאב הדקירה מוגדר כקל. המחט מסולקת וההזרקה עצמה נעשית דרך צינורית (קנולה) ונמשכת מספר דקות בלבד. החומצה ההיאלרונית בהם אנחנו משתמשים כוללים בתוכם לידוקאין, שהוא חומר מאלחש המשמש גם ברפואת שיניים. עם זאת, ניתן גם למרוח כחצי שעה לפני ההזרקה משחה מאלחשת כדי להפחית עוד יותר את עוצמת הדקירה.

כדאי להגיע להזרקה ללא מייק אפ או איפור מכסה שטח אחר.

אם יש היסטוריה של פצעי הרפס בשפתיים או באזור אחר בפנים יש להתחיל טיפול מונע שלושה ימים לפני ההזרקה ויומיים אחרי (Valtrex 500 מ"ג, פעמיים ביום).

חומצה היאלרונית היא חומר מילוי זמני, ולכן תמיד תיספג עם הזמן. הגורם החשוב ביותר שמשפיע על משך הזמן בו החומצה ההיאלרונית תחזיק הוא זהות היצרן. לרוב, ככל שהמוצר הוא זול יותר, כך אחוז המים בו יהיה גבוה וכמות החלקיקים של החומצה ההיאלרונית בתוכו תהיה נמוכה. מוצרים אלה ייספגו במהירות גבוהה – לעיתים תוך מספר שבועות. חומצה היאלרונית ממותג פרימיום יכולה להחזיק אפילו עד שנתיים, כשמדובר בחומר סמיך שמוזרק לאזור נייח כמו קצה האף למשל.

כמו כן, ליצרנים מובילים יש פטנטים שונים להפוך את החומר לעמיד יותר, בלי לפגום בפרופיל הבטיחותי המצוין של החומצה ההיאלרונית. למשל טכנולוגיות חדשניות לצימוד בין החלקיקים או הגנה עליהם מפני אנזימים מפרקים בגוף. יש לזכור שיש הגבלה מכוונת לעמידות החומר, ואף יצרן לא רוצה ליצור חומר שאינו מתכלה. הסיבה לכך היא שחומר קבוע שאינו נספג גורם לסיבוכים בשכיחות גבוהה הרבה יותר מחומרים נספגים, ואף מותג מוביל אינו מעוניין בכך.

גורם נוסף שמשפיע על משך הזמן בו תחזיק חומצה היאלרונית לאחר ההזרקה הוא סמיכות החומר. סמיכות מוגדרת בעיקר על פי כמות החלקיקים במזרק וגודלם. ככל שיהיו יותר חלקיקים, וככל שהם יהיו יותר גדולים, כך החומר יהיה סמיך יותר. בממוצע, רוב האנשים נזקקים לטיפול נוסף כעבור חצי שנה לחומרים דלילים ועד שנה וחצי לסמיכים. 

החדשות הטובות הן, שלאחר כל טיפול יהיה שיפור מצטבר, כך שפרק הזמן הדרוש בין ההזרקות יתארך. זאת בגלל שבמהלך החודשים בהם החומצה ההיאלרונית קיימת בתת העור, היא מעודדת יצירה של סיבים חלבוניים כמו קולגן ואלסטין במקום ההזרקה. לחלבונים אלה יש אורך חיים של שנים והם תופסים נפח בפני עצמם.

לעיתים יוותרו במשך מספר ימים לאחר ההזרקה אודם, נפיחות או סימן כחלחל עקב שטף דם תת-עורי. תופעות אלו יחלפו ואינן מחייבות טיפול. ניתן להשתמש במייק אפ כדי להסתיר לחלוטין תופעות לוואי אלו. אפשר לשים קומפרסים קרים להפחתת הנפיחות אם היא משמעותית.

לפעמים דווקא בגלל הנפיחות שאחרי ההזרקה, האף נראה טוב יותר, וכשהנפיחות נסוגה מופיעה גם אכזבה. אין צורך להתייאש. מהזרקה ראשונה אפשר ללמוד הרבה וכך להעריך כמה חומר נצטרך באמת כדי להגיע לתוצאה המיוחלת. במידה והשיפור איננו משמעותי מספיק לאחר שבועיים מההזרקה, ניתן לרכוש עוד מזרקים בתשלום נוסף, עד לקבלת המראה הרצוי.

סיבוכים הם אירועים שליליים כתוצאה מההזרקה, שהסיכון להתרחשותם הוא נמוך מאוד. כשהם בכל זאת מתרחשים יש צורך במעקב ולעיתים בטיפול משלים. 

להלן הסיבוכים האפשריים:

• זיהום באזור המוזרק שיצריך טיפול אנטיביוטי
• הפרעות מתאר כמו אסימטריה או גושים שתצרכנה הזרקה נוספת של חומר מילוי או הזרקה של אנזים מפרק (היאלרונידאז)
• שינוי צבע (התכהות או התבהרות) קבוע או זמני בעור
• תגובה אלרגית בדרגות שונות לחומר המוזרק או לחומר ההרדמה המקומית.
• הזרקת חומצה היאלרונית עלולה לעורר תגובה של הגוף מול חומרים אחרים שהוזרקו לגוף, בעיקר סיליקון.
• במקרים נדירים ביותר, החומר עלול לגרום לסתימה של כלי דם ולהביא לנמק של עור ואף לפגיעה בראייה.

במציאות הקיימת כיום במדינת ישראל, כל רופא יכול להזריק חומצה היאלרונית, אפילו אם לא עבר הכשרה מתאימה! היות ומדובר בתחום מבוקש עם שוק שהולך וגדל משנה לשנה, רופאים רבים מחליטים לפנות להזרקות. הם עושים במקרה הטוב קורס שאורך מספר שבועות, מקבלים "תעודה" שאינה מוכרת על ידי משרד הבריאות או מוסד אקדמי כלשהו, ומתחילים להזריק. את מרצם הם משקיעים בעיקר בקידום אינטנסיבי בכל מדיה אפשרית, ואם יש להם כריזמה וכישרון שיווקי אזי עד מהרה הם עושים שם לעצמם ומוכרים קרח לאסקימוסים… מנתח פלסטי מומחה להבדיל, עובר התמחות שנמשכת שנים במחלקה גדולה לכירורגיה פלסטית בבית-חולים. נתחיל מכך שההתמחות בכירורגיה פלסטית היא ההתמחות המבוקשת ביותר, כך שעל כל מקום פנוי מתחרים כעשרה רופאים ומטבע הדברים בוחרים את המצטיינים ביותר. בשנתיים הראשונות המתמחה נחשב "על תנאי" ונבחן מדי יום על ידי הרופאים הבכירים במחלקה שמסתכלים עליו בשבע עיניים. האחריות להכשרתו מונחת על כתפיהם של הרופאים הבכירים, כך שאם הוא לא רופא טוב מספיק או שהוא לא מנתח מעולה אזי הוא פשוט יסולק בלי לחשוב פעמיים. הלאה, כעבור שלוש שנים יש צורך לעבור מבחן עיוני שמקיף את כל החומר בתחומי האנטומיה, הפיזיולוגיה, טיפולי אנרגיה (לייזר, גלי רדיו וכולי), הזרקות, כל סוגי הניתוחים הפלסטיים האסטטיים והרפואיים, מומים מולדים, כוויות, טראומות, שחזורים בעקבות סרטן ועוד נושאים רבים שקצרה היריעה לפרט. אחוזי המעבר במבחן המקיף הזה הם סביב 50%, כך שכמחצית מהמתמחים לא עוברים במכה ראשונה וניגשים שוב רק כעבור שנה(!) נוספת של לימוד. לאחר מינימום של שש שנים מפרכות כאלה המתמחה עובר מבחן מעשי שאורך יום שלם ובו הוא נבחן על ידי 6-8 מנתחים פלסטיים מומחים בכירים מבתי חולים אחרים, שממטירים עליו מבול של שאלות ובודקים באופן מעשי כיצד הוא מייעץ למטופלים, מה הוא יודע על אופציות הטיפול האפשריות, איך הוא מנתח ומתמודד עם בעיות וסיבוכים ועוד. גם פה אחוזי המעבר הם סביב ה- 75% ולא כולם מסיימים את המסלול ומקבלים את התואר הנכסף של "מנתח פלסטי מומחה".

יש סיבות רבות מדוע אני חושב שמדובר במצב אבסורדי ומסוכן, אך די אם אדגיש את שתי הסיבות המרכזיות:

1. רופאים שיודעים רק להזריק, ימליצו על הזרקות גם אם יש פעולות אחרות שיביאו לתוצאות טובות יותר – כמו ניתוחים. לי כמנתח פלסטי מומחה יש ידע עצום ועברתי הכשרה מקיפה בכל האופציות הטיפוליות, כך שהאינטרס שלי הוא להביא לתוצאה הטובה ביותר ולאו דווקא להמליץ רק על הזרקות.
2. רופאים שיודעים רק להזריק מוגבלים מאוד ביכולת שלהם לטפל בסיבוך. היות ואין להם הכשרה כירורגית מינימלית, אזי כשהם צריכים לבצע פעולה שכזאת לא נותר להם אלא להפנות את המוזרק למיון כדי שיטופל על ידי כירורג פלסטי. ואני מקווה שזה אכן המצב ואין תסריטי אימה אחרים כמו זיהוי מאוחר של הסיבוך או ניסיונות לטפל בו לבד בלי ההכשרה המתאימה…