רבים מהמטופלים שאני רואה במרפאה מגיעים במטרה מוצהרת להעיף את הנקודות הללו לכל הרוחות. אם כך, כיצד הן קיבלו את שמן ואיך הן נחשבות למשהו בעל חן? כדי לענות על כך נתחיל עם קצת היסטוריה.
מסע מנקודה לנקודה
בסוף ימי הביניים ותחילת תקופת הרנסאנס באירופה, החיים לא היו קלים. מגפת הדבר הקטלנית ביותר בהיסטוריה הסתיימה, לא לפני שהרגה מיליונים והותירה מיליונים אחרים עם צלקות ועיוותים בעור. מחלות מידבקות אחרות כמו אבעבועות שחורות ועגבת תרמו גם הן לכך שכמעט ולא היו איש או אישה ללא פגמים מכערים. בעוד שאת רובו של העור ניתן היה להסתיר עם בגדים, הפנים נותרו חשופות. אז מה עושים? מכסים את הפגמים עם משהו אחר, משהו נורמלי יותר מצלקת. והמשהו הזה היה נקודות חן מלאכותיות, שהיו עשויות לרוב מקטיפה שחורה, שבחלקה האחורי נמרח דבק. למדבקות הללו קראו באנגליה “פלסטרים” (plasters) בגלל שהן כיסו צלקות ופגמים, ובצרפת למשל הן כונו “זבובים” (mooches) בגלל איך שהן נראו. כאן בדיוק נשאלת השאלה, איך פלסטר קטיפה שנראה כמו זבוב אמור לדמות משהו טבעי?
ציור של ג’ושוע ריינולדס: “קלסתרון של צ’רלס, הלורד התשיעי של קאטקרט” 1753-1755. ניתן להבחין בנקודת חן מלאכותית גדולה שהוא הדביק על לחי ימין, כדי לכסות על צלקת שנוצרה כשנפצע במלחמה. (מתוך הגלריה לאומנות מנצ’סטר)
שמה הרפואי של נקודת חן הוא “שומה” (nevus). שומה היא בעצם מצבור של תאים המייצרים צבען (פיגמנט) שחור, שתפקידו להגן על העור מקרינת השמש. לצבען השחור קוראים מלנין (melanin) ולתאים שמייצרים אותו קוראים בשל כך מלנוציטים. המלנוציטים מפוזרים על פני כל העור ופעילותם הכללית מכתיבה את צבע העור. אצל כהי עור הם חרוצים ומייצרים הרבה צבען, בעוד שאצל בהירי עור הם עצלנים ומייצרים מעט. מה שיכול לעודד אותם להתאמץ קצת יותר הוא חשיפה לקרינת השמש, ומכאן מגיע הבסיס הפיזיולוגי של השיזוף.
“בממוצע, לאדם בן 25 יש כ- 15-30 שומות על פני גופו. מגיל זה כמעט ולא נוצרות יותר שומות ומתחיל תהליך של נסיגה עצמית והיעלמות של השומות שנוצרו.”
אחד מחמישים עד מאה תינוקות נולד לפחות עם שומה אחת, שגודלה הוא לרוב מילימטרים בודדים, אך גם שומות שגודלן מספר סנטימטרים שכיחות. יש אף שומות ענק מולדות שיכולות לכסות את רוב שטח העור! הסיבה מדוע מחליטים מלנוציטים להתקבץ יחדיו ולייסד שומה איננה ידועה, אך עצם שכיחותה מעיד כי אכן מדובר בתהליך טבעי לגמרי. יתרה מזאת, ככל שהתינוק או התינוקת גדלים ומתבגרים, כך עולה מספר השומות החדשות שנוצרות, עד לתחילת העשור השלישי לחיים.
בממוצע, לאדם בן 25 יש כ- 15-30 שומות על פני גופו. מגיל זה כמעט ולא נוצרות שומות חדשות ומתחיל תהליך של נסיגה עצמית והיעלמות של השומות הקיימות, כך שבגיל 50 לאדם הממוצע יש רק כ- 4 שומות. ריבוי שומות אם כך, הוא תהליך נורמלי לחלוטין, שמעיד על כך שמדובר באדם צעיר. זה מסביר למה שומות מלאכותיות שהודבקו על הפנים כדי להסתיר פגמים וצלקות היו להיט החל מהמאה ה- 14, ומהתקופה ההיא נדבק להם הכינוי בעברית שמזוהה עם חן. גם באנגלית הן נקראות beauty marks וכך גם בשפות רבות אחרות.
מבחר של “מדבקות חן” עשויות קטיפה מהמאה ה- 18 (מתוך Wellcome Library, לונדון).
שומות נשארו פופולריות גם לאורך המאה ה- 20, כששחקניות קולנוע ודוגמניות רבות עם שומות על הפנים, בחרו להדגיש אותן ולא להסתירן או להסירן. מרילין מונרו וסינדי קרופורד למשל, הן שתיים מהדוגמאות הבולטות, תרתי משמע. למרילין הייתה שומה על לחי שמאל, ולסינדי יש שומה על שפה עליונה שמאלית. המיקום הזה היה כל כך דומיננטי, שנשים בתקופה ההיא איפרו לעצמן שומות שחורות בצד אחד של הפנים, ליד העין או ליד הפה, כדי למשוך תשומת לב לאיברים אלה ולהדגיש את צחות עורן לעומת הכהות של נקודת החן המפוברקת. שומה הייתה לא פחות מהצהרה אופנתית, ונראה היה ששומות הן כאן כדי להישאר.
אבל כמו כל אופנה, גם הטרנד הזה חלף. בשלהי המאה הקודמת ובטח במאה ה- 21 שומות הפכו ללא רצויות בעליל. מאקססורי נחשק לסרח עודף. נקודות חן בימינו הן למעשה רק נקודות חסרות חן, ועדיף שיהיו כמה שפחות. המגמה השלטת היא עור חלק ונקי מכל רבב. כמו שמסירים היום את כל השיער מכל פיסת עור חשופה ולא חשופה, כך גם הרצון להסיר שומות הולך וגובר. מדי חודש אני נתקל בעשרות פונים שתוהים אם כדאי להסיר שומה אחת או יותר שמפריעות להם, וכיצד. אם כך הגיע הזמן לעשות סדר בתחום הזה, ולתת כמה עצות מועילות ומבוססות לכל מי שתוהה לגבי נקודות החן שלו או שלה. הרשו לי להיות פקיד השומה שלכם.
מרילין מונרו והשומה המפורסמת.
בדיקה כל גופית
כצעד ראשון, “את החן יש לאבחן”. זוהי הסיסמה של האגודה למלחמה בסרטן, והיא מצילה חיים. שומות למרבה הצער יכולות להשתנות ולהפוך לסרטן עור, ולפעמים משהו שנראה לעין לא מקצועית כנקודת חן, הוא בעצם גידול ממאיר. לכן, כל אדם בכל גיל צריך ללכת פעם בשנה לבדיקת עור כל גופית שגרתית. מי שאמון על הבדיקות הללו בקופות החולים הם רופאי העור. הבעיה היא שמערכת הבריאות הציבורית נמצאת באי-ספיקה ויש מיעוט של רופאי עור. מצב זה גורם לכך שלרוב, כל פגישה אצל רופא עור אורכת כחמש דקות ובזמן הזה קשה לבצע בדיקה הגונה. רוב הרופאים פשוט יסתכלו באזורים החשופים לשמש כמו הפנים, הצוואר והידיים ויחפשו רק שם נגעים חשודים. זה ממש לא מספיק, ולו רק בגלל העובדה הפשוטה שרוב סרטני העור האלימים אצל נשים למשל מופיעים בזרועות וברגליים, ואצל גברים בפלג הגוף העליון ובעיקר בגב. אז מה עושים? יש לי שלוש עצות:
- כשמגיעים לביקור אצל רופא העור, יש לבקש באופן חד משמעי שיבצע בדיקה כל גופית ויציין זאת ברשומה הרפואית. בבדיקה כזאת אתם אמורים להישאר בבגדיכם התחתונים, והרופא אמור להסתכל על כל פני העור שלכם מלמעלה עד למטה ביסודיות. המהדרין אף ייעזרו בזכוכית מגדלת מיוחדת עם אור מקוטב שנקראת “דרמוסקופ” ועוזרת להבחין בין נגעים חשודים לשפירים. כל דבר פחות מזה הוא התפשרות.
- אפשר להפעיל את הביטוח הרפואי הפרטי שיש למרבית האנשים במדינת ישראל. זה יכול להיות ביטוח משלים של קופות החולים או ביטוח בריאות – כולם מאפשרים ייעוץ עם רופא עור או כירורג פלסטי ללא תשלום או בתשלום נמוך מאוד (תלוי בפוליסה). יש לציין כשאתם קובעים את התור, שאתם מעוניינים בבדיקת עור כל גופית, ולהקפיד בפגישה שאכן מבצעים לכם בדיקה נאותה.
- אפשר לשלם כסף מהכיס (חברות ביטוח מסוימות משתתפות) ולקבל את שירות הפרימיום – מיפוי שומות. מדובר בהליך בו מצלמים את כל השומות על גופכם במצלמה המחוברת לתוכנה ייעודית. בכל ביקור תעברו תהליך צילום דומה ותיערך השוואה לצילומים מהביקורים הקודמים. כך ניתן לזהות שינויים עדינים בשומות, ולאתר נגעים חשודים מבעוד מועד.
שתי שומות שפירות מסוג “שומה תוך עורית” (Intradermal Nevus)
הסרת שומות
השלב הראשון מאחוריכם. כל השומות שלכם נבדקו וקיבלתם המלצות – אילו שומות חשודות ומומלץ להסיר ואילו לא. שומות שמומלץ להסיר ניתן להסיר ללא עלות אצל כירורג פלסטי בקופות החולים או כירורג פלסטי שעובד עם הביטוח שלכם. יש להגיע עם ההפניה מרופא העור ולקבוע תור לניתוח. יש לזכור שהסרה של שומה למטרה רפואית תגרום בהכרח לצלקת, שכן פעולה כזאת מחייבת כריתה של השומה עד לשומן התת עורי ושליחת הרקמה לבדיקה פתולוגית. הסרה עמוקה שכזו לרוב גם תחייב תפירה של העור בתפרים נספגים או שאינם נספגים. זיכרו! המטרה כאן היא הסרה של נגע שנראה חשוד כממאיר ושליחתו לבדיקה. הצלקת פה היא פחות רלוונטית ומה שחשוב הוא לוודא באיזה סוג של נגע עורי מדובר. כולי תקווה שהתשובה הפתולוגית תחזור שפירה, והדאגה היחידה שלכם מהאירוע תהיה טיפול בצלקת ולא דאגות אחרות.
תודה לאל שהסטטיסטיקה משחקת פה לטובתנו, ורוב רובן של השומות שיש לאנשים על הגוף הן שפירות. ומה קורה אם אתם מעוניינים להסיר את השומות הללו מטעמים אסתטיים? במקרה כזה בקופת חולים לא יסירו את השומות הללו עבורכם כי אין לכך הצדקה רפואית, וכידוע פעולות בהתוויה אסתטית אינן כלולות בסל הבריאות.
האפשרויות שלכם מצויות אם כן בשוק הפרטי, והן רבות ומגוונות:
- קילוף כימי.
- הקפאה.
- הסרה באמצעות לייזר.
- גילוח השומה באמצעות סכין וצריבה עם מחט חשמלית.
- כריתה של הנגע ותפירה.
שלושת השיטות הראשונות הן למעשה הרס של הנגע עד שהוא נעלם ונוצרת כוויה כימית, כווית חום או כוויית קור בהתאמה על פי השיטה שנבחרה. מניסיוני, הרס באמצעות לייזר הינו המדויק משלושת השיטות, ולכן אצלי במרפאה אני משתמש בשיטה זאת. היתרונות של השיטות הללו הם שהן כמעט לא כואבות כך שאין צורך בהרדמה מקומית; ולרוב לא תיווצר צלקת בגלל שהכוויה היא שטחית ומחלימה מהר. החיסרון העיקרי של השיטות הללו הוא שלפעמים לא כל השומה נהרסת ולכן יכולה להישאר ככתם כהה שעלול אפילו לצמוח שוב. חיסרון נוסף הוא שלא ניתן לשלוח רקמה לבדיקה פתולוגית כדי לדעת בוודאות גמורה שאכן מדובר בנגע שפיר.
השיטה הרביעית דומה מאוד לשלושת השיטות שתיארתי לעיל, אבל תצריך הרדמה מקומית. יתרונה העיקרי על פני השיטות האחרות, הוא שניתן לשלוח את הרקמה שגולחה לבדיקה פתולוגית. עם זאת, גם כאן יש חיסרון בכך שלעיתים השומה תגדל חזרה.
השיטה החמישית היא אותה שיטה שמשמשת להסרה של שומות חשודות. יתרונה בכך שהיא מסירה את הנגע באופן מוחלט וסופי ולא משאירה מאחוריה בסיס שיורי לצמיחה חוזרת. עם זאת כפי שכבר כתבתי, היא תמיד תותיר צלקת על פני העור. צלקות על הפנים נוטות להחלים בצורה מעולה עם הזמן ולהיות שטוחות, רכות ודומות לצבע העור.
לקראת סיום, אני רוצה להבהיר ששומות הן לא הנגעים היחידים שניתן למצוא על פני העור. יש עוד סוגי נגעים, שרובם אגב שפירים לגמרי, היכולים להופיע: נמשים, כתמי גיל, יבלות, דבלולי עור, ציסטות ועוד רבים וטובים אחרים. לכל אחד מנגעים אלה יש שיטת הסרה שמתאימה לו במיוחד מתוך השיטות שפירטתי קודם, אבל כפי שהדגשתי – יש קודם צורך לאבחן את הנגע אצל מומחה, לפני שמחליטים כיצד לטפל בו בצורה המיטבית. אם כך, אל תהיו הרופאים של עצמכם, אל תתעלמו ואל תדאגו לחינם, פשוט לכו להיבדק פעם בשנה וחסכו מעצמכם חרדות מיותרות.
